סטיגמה, 'אות קלון',ומציאות חיינו?..בחברה הישראלית 

'סטיגמה' היא מושג שהשתרש אצלנו בחברה הישראלית שלנו,
אנו רואים ומשייכים אדם או כלל חברה מסויימת, מתייגים אותו,
עפ"י לבושו, דפוסי התנהגותו, מוצאו וכדומה בזה..,
סטיראוטיפים מצלצל לכם מוכר, ואולי את או אתה נתקלתם בזה
בעצמכם, זהו מושג שלילי מאז שאנו קטנים שופטים אדם , מפשיטים
אותו למול עינינו, מכף רגל עד ראש.
האם נכון לאמור 'העולם כמנהגו נוהג', ואך לייחס אותו לעצם העובדה
שאנו לעיתים 'גזעניים', 'שליליים', 'צבועים', הרבה פעמים קורה
שאדם זה נתפס באור שלילי, מתחת לתאורה מעומעמת, כאילו שהוא עמוד
למשפט, 'אות קלון', כך אנו אנשים נגררים אחרי 'הקול החזק' בלי מודע
לעיתים או בלי משים, גם אם משתמע מכך שקיים אי צדק גמור.
אנו מטביעים באותו אדם או כלל חברה מסויימת, סטיגמה שלילית,
שנשארת ונחתמת על כף ידו, איננו רואים מעבר לעובדות שחור לבן,
איננו מקבלים אותו כאדם מהשורה.
אני אביא פה דוגמא חיה וחמה, פה אצלנו ברחבת המועדונים, בסף הכניסה
למסיבה, הסלקציה והחוקים של אותו נוהל המקום, לא להכניס קבוצת
אנשים שנראים, מתלבשים ,או כל רמז שיהוו סכנה, אפילו הרמז הקטן ביותר
שיעיד שאדם זה 'משתייך' לקבוצת הרעים,
או אפילו דוגמא קיצונית אביא פה אנשים לפי שמם הפרטי,
שמשפחתו מוכרת מעברה הרחוק ,'כמשפחת פשע', לפני יותר מ- 20 שנה,
והוא לצערו ובלית ברירתו, קשור ברית דמים עם משפחתו,
אך מעולם לא פשע, ואין לו תיק פלילי ומעולם עד עולם,
אותו אדם זה שהוא כבר דור שלישי למשפחה, מחוק, עפ"י אותו סטיגמה
דבוקה למצחו, אינה מרפה ממנו, ודוקרת אותו מכל צדדיו,
גם אם הוא מנסה להוכיח בכל רגע נתון לסביבה, ובמיוחד לעצמו,
כל פעם מחדש, כי החברה פשוט משפילה ומורידה לו את הביטחון העצמי,
בכל פינה אליו ירצה לדפוק בדלת הכניסה.
'סטיגמה', אמורה לעזור לנו, לשרוד בתוך חברה בישראל ובעולם בכלל,
בעולם בו האדם הפך לטורף, אדם לאדם זאב.
השאלה איך אנחנו בוחרים להסתכל על פני הדברים, חשוב שתדעו
שברגע שאנו מפלים אדם לרעה, לעיתים אנו יוצאים מפרופורציות הגבול
הטעם הטוב שבחיים, והמילה הזאת הופכת ל'גיזענות'. איני מנסה להפוך 'ללוחמת צדק', אני בסה"כ מנסה להעלות את המודעות הטראגדית לעיתים, כדי שנדע לשים קו אדום וחוצה, בין 'סטיגמה' לבין  'אפליה לרעה'.
אנו במשך זמן חיינו, התבגרנו, התברגנו, אנו למדנו מהו ידע נרכש,
מה מסוכן לנו בחיים, ומה כדאי לעשות, על מנת להישאר שפויים
ולא נמצא במקום בו נחוש סכנה או איום לחיינו, בכל רגע נתון.
הידע הזה מתקבל מקודים חברתיים, שליליים, באופן לא מודע,
וזה טבענו מאז ומעולם.





מתברר שבכל מועדון היום יש סלקציה,
"מי שנראה כאילו הולך לעשות בעיות לא נכנס",
אני לא באה להגיד דברים שלא נאמרו וידועים, אני לא מנסה לתקן
את הנהלת המועדונים, ומערכת הסלקציה תהפוך להיות ותרנית ומתפשרת,
כך שכל בחור 'ערס' עם פוגו עצבני יכול להיכנס לכל חלק במועדון,
ובמשפט סיום כולם יוצאים מופסדים: גם הביילנים, שלא נהנים, וגם מארגני
הסף של המסיבות, שיפסידו קהל בעתיד.


"העשיר לא יבין את השבע ולהיפך=השבע אינו מבין את הרעב".
על מנת לתקן את העוולת הגזענית, הוא שאנשים שיהיו נאמנים לעצמם,
ולא יחממו את הכיסא לכשיגיעו אליו.
אז אולי יחול שינוי..

 

© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללילך ט